<h1>רבינו יהונתן מלוניל — מו"ק</h1>
<h2>דף ז:</h2>
נידוהו בפניו כלומר שהוא העיז פניו לפניהם שאמר שלא יקבל עליו את הדין אשר דנוהו ואם ירצה להתחרט צריך שיבא גם הוא לפני ב"ד ויתירוהו ולא סגי ליה שישלח בכתב לפני ב"ד התירוני רבותי כי כל אשר תאמרו אלי אעשה. אבל אם נידוהו שלא בפניו, כגון שלא רצה לבא לב"ד או שבא לב"ד ואמר שיעשה כמצותם ולא עשה ונידוהו ב"ד על זו ואחר כן נתחרט ושלח כתב לב"ד לעשות ככל אשר נגזר עליו חייבין ב"ד להתירו אף על פי שלא בא לפניהם. כל השומע הזכרה מפי חברו, הזכרת השם שהוא נשבע במקום שאינו צריך להזכירה. שמתה ושרי לה לאלתר באנפיה, אע"פ שלא נתחרט[ה] דהאי נידוי אינו כי אם גערה שלא יהיה רגיל בדבר ולפיכך אין צריך בו זמן אע"פ שבשאר נידויין לבני ארץ ישראל הם ל' יום ולבני בבל הם שבעת ימים. אין מתירין לו אלא בפניו, ולפי שלא תצטרך אותה אשה [לשוב לפניו] פעם אחרת לצאת ממקומה התירה מיד לפניה.
<h2>דף ח.</h2>
נידוהו בחלומו, נראה לו בחלום שאדם אחד נידהו צריך עשרה בני אדם להתיר לו נידויו ואף על פי ששאר נידויין שלשה בני אדם יכולין להתירו אבל האי נדוי שנראה שהוא נדוי שמים צריכין עשרה בני אדם שיהא כחן יפה לבטל [ה]גזרה. ידע מאן שמתיה, אם הוא מכיר אותו האיש שנדהו מהו שילך אליו ויתיר לו הוא לבדו שנאמר כי היכי ששמוהו מן השמים שליח לנדותו כך ישימוהו להתיר או לא.
<h2>דף פז.</h2>
יצא ידי קריעה, אף על פי שלא היתה הקריעה על אותו האיש שראוי להיות, ותניא אידך לא יצא אבל אם קרע על מת שמת לו ולא יהיה יודע איזה הוא ואח"כ נודע לו מי הוא יצא ידי חובתו דאמרינן ברירה. ופריק רב אשי כאן תוך כדי דבור, כשנודע לו תוך כדי דבור של קריעה כאלו נודע לו בשעת קריעה דמי שהרי יכול לחזור בעדותו שהעיד בתוך כדי דבור גם זה יכול לחזור אין רצוני על זה כי אם על זה ומשום הכי (לא) יצא אבל לאחר כדי דבור לא יצא. ונתעלף, דאישתקיל מילוליה וחשבו עליו כאילו הוא מת שלא היה מזיז לא יד ולא רגל וקרע ולא היה מת אף על פי שמת אחר כן לא יצא ידי קריעה מוקים לה לקמן כגון שמת לאחר כדי דבור כשיעור שאילת שלום תלמיד לרבו דזהו שלום עליך רבי ומורי.
